הבלוג שלי

בשבועות האחרונים הפסקתי להעלות סרטונים לרשת, כי אדם קרוב זרק לי הערה שהעליבה אותי מאוד על התוכן שאני מעלה. זה לא שמחכים לתוכן שלי בנשימה עצורה, אבל אני הזו עם הנשימה העצורה כרגע שאני מנסה לשחרר. לחשיפה יש מחיר, אבל אני כבר למדתי שלשתיקה יש מחיר יותר גבוה, ולילדה שהייתי אני מבטיחה לא לחזור אליה.

כל שנה יש לי רשימת בקשות ותפילות ותקוות. השנה ניסיתי לקצר אותה למנטרה אחת: לעשות את הכי טוב שלי. אלא שבעודי הוגה ברעיון התחלתי לריב עם השירות לקוחות של הוט. האם הכי טוב שלי זה באמת מה שאני צריכה, או שהכי טוב שלי זה מה שתמיד כבר כאן?

קצוות של רעיונות על מה מהות האומנות ולמה זה באסה להיות בארון

תמיד אמרת לי שניצולי שואה לא יחיו לנצח, אז תמיד ידעתי שזה בא. תודה שהיית מי שהיית אני אוהבת אותך

החיים יכולים להיות נורא מתסכלים- מאוד קל להרגיש מהעולם שהוא לא נותן לנו את מה שאנחנו מבקשים. אבל צריך תמיד לשאול: האם אנחנו נותנים לעצמנו את מה שאנחנו מבקשים?

כשטיילתי בדרום ספרד פגשתי מורה מבוגר שישב ברחוב וצייר, ואמר לי לא לפחד. פשוט לפקוד על הגוף שלא. עברו שנים, ואני עדיין נזכרת בו, במיוחד בימים כאלו, ותוהה קצת על קנקנו של הפחד.

הרומן שלי עם כדורעף התחיל בחטיבה, ולמרות שחשבתי שזו תהיה אהבת נעורים חולפת, היא חזרה אלי- ובגדול. זה לא יהיה מוגזם להגיד שבזכות הכדורעף חזרתי גם לסטנדאפ, ובטוח שזה יהיה מאוד מדוייק לומר שאני עולה עם הרבה מאוד מהכלים שהכדורעף נתן לי לבמה. תזכורת לעצמי ולכל מי שצריך: כשעושים משהו שאוהבים, יותר חשוב להישאר על המגרש מלנצח

כמה מחשבות מקוטעות מחוסר שינה על המלחמה הנוכחית, סתגלתנות והדחקה צורנית לבינתיים

אחד הדברים הקשים בסטנדאפ זה לא רק הלהצחיק, זה למצוא מתי, איפה ואיך לעלות לבמה. אני רוצה לפתוח אפשרות שתהיה לסטנדאפיסטים להתאמן ולהתכונן, אחרי שהייתה לי את החוויה הזו בניו יורק והיה כיף לאללה!

מסכמת שנה, מודה לגיל 32 ובוחנת איך קשת וגדי מסתדרים- או בקיצור: פוסט יומולדת. על דברים שלמדתי בשנה האחרונה, או לפחות- שאני מקווה שלמדתי.

בתיכון נחשפתי לרעיון פילוסופי מהמם, שבגדול אמר: אהבה זו מיומנות נרכשת. ככה לא ויתרתי לעצמי על לאהוב בכל קשר ומול המון אנשים. אלא שבתקופה הזו הלב שלי רצה דברים שהמוח לא הסכים לקבל, כמו- לאהוב נשים. אז כעסתי עליו, עד שהבנתי שעם כל התיאוריות בעולם, אי אפשר לשלוט על הלב.

הדרך שלי מילדה קצת מצחיקה די פדחנית והרבה ביישנית להתחיל לעלות על במות ולעשות צחוקים למרות שעולם המבוגרים ואולי אני בטוחה שוב ושוב דרשו ממני רצינות יתרה. זה לא תמיד מצחיק להתחיל להצחיק, אבל זה תמיד מבריא!

כרוניקת ההחלמה שלי מהטיול בדרום אמריקה, היום אני משתדלת להיות אדם בלי סערות, אבל מזכירה לעצמי ש (לפעמים) הלב חוזר גדול יותר אחרי שהוא נשבר