שירים

כשהייתי קטנה רציתי להיות משוררת. זה חלום שנזנח מעודף חלומות

אבל כשאני נסערת אני עדיין כותבת שירים

אני משתדלת להיות סלע

כי כבר בגרתי ואני יודעת שהסערות הן לא רק יופי מהפנט,

הן גם הופכות ומטלטלות ולוקחות אותך איתן,

ואני מצאתי מקומות בהן אני רוצה להישאר.

כשבאה סערה אני מעדיפה לברוח לכיוון השני בדרך כלל.

אבל כשטסתי לטייל הכל היה רוח,

בלבד שהייתי בו רק לי היו מילים

ולמזלי מידי פעם הן גאו והייתי חייבת לכתוב אותן,

ומידי פעם כשאני מרגישה שבא איזה משב

אני חוזרת לשירים האלו והם לכל הפחות גורמים לי לחייך

למי שהייתי

אז הנה, כמה שירים מהטיול בכרוניקה של החלמה. 3>

16.11.2016

אלבולסון, ארגנטינה

שישבר הלב

שישבר הלב

למה מה

הוא מחרסינה?

שישבר

ויתקן את עצמו

בעצמו

ואני ארוץ על הגגות

ואקפוץ

ואחליק על השלג

ואעמוד על קצה ההר ברוח

ואפול ואפול ואפול

ויש תחתית

ואני אתנגש בה

והלב ישבר, כאילו שזה לא היה צפוי

ומנופץ לרסיסים על הרצפה

אני אולי רק אאסוף אותם

ואז אשב בחיבוק ידיים

ואסתכל על השברים

ואצפה

שיתחברו מעצמם.

עכשיו, הרגע, עוד דקה

ובלי להחלים ארצה לרוץ אל הטיפוס הבא

אבל מאז שקפצתי מהגג שלך

והיה ברור שהוא ישבר, והיה ברור שהוא יתנפץ,

לא סתם יסדק בקצוות

אני על הרצפה

ולאט לאט

אני נאספת

ויודעת שהוא יהיה גדול יותר

כשיבנה מחדש

גדול ואולי קצת אחר

ואולי עם חתיכות מהלב שלך

___

18.1.2017

בואנוס איירס

הסכמים ושיתופי פעולה

לפעמים הציניות שלי מרימה ראש חזרה

ואז היא חוזרת לנוח

כי הרגש גובר עליה

והיא מתרצה ואנחנו מסכמות ביני לבינה

שהיא תהיה לי מסיכה

ואני אשים אותה הרבה

אבל הרבה פעמים גם לא

לפחות כשאני איתי

אז לא

27.12.2016

סנטיאגו, צ'ילה

איזה הזוי זה יהיה אם יתברר

שההתמכרות לעישון

עיקרה ההתמכרות ללנשום עמוק

יש לנו ביד

את 

מה שאנחנו

מחפשים

___

6.2.17 קאבו פולוניו, אורוגוואי

הים

אתה לא לבד אף פעם

כי תמיד יש לך 

את הים

והוא שם

מקשר אותך לכל מי שגם

איפשהו שם

במקום רך וחם

והרוח של הים נושאת אלי

את כל האהבה של כל מי שלא כאן

מי שבמקום אחר

מחכה לי

ואם אין שם אף אחד

אהיה לי מים

לים זה לא אכפת

הוא רק מלח וגלים

והוא חזק יותר ממני

ורגעיי דלים

___

9.2.2017 פלוריאנאפוליס, ברזיל

טאו

צלילים רחוקים ופעמוני כנסיה

או אוטו גלידה

נשמעים כמו תפילת יומולדת

או המנון לאומי

חולשה פושה באיברי

משאירה אותי

רגועה ונעימה לשמש

ולעצמי

אני חושבת שאני מתחילה ללמוד

לא לקפל את השרוול

כשאין לי יד.

___ 

11.2.17, פלוריאנאפוליס, ברזיל

רגע

אני רוצה לנצור רגע

רגע לפני

שהרגע נעלם

לפני שהוא הולך למקום אחר

אני רוצה לנצור רגע

יפייפה וקסום

לפני שהרגע מתחלף בספקות ובדאגות

בחרדות ממה שיבוא

שלא יהיו

שתהיה הסקרנות

אני רוצה לנצור אותה בעיניים כחולות

מסתכלת על הים ואומרת שכיף

כשלא יודעים עדיין

וכיף כשיש עוד הרפתקה

והיא לא רוצה

להשאר במקום אחד

אני רוצה לזכור אותה מנשקת אותי בכל הפנים

אותי מניחה עליה ראש

את היד שלה מחפשת לגעת בי

אותה מושכת את הפנים שלי לשלה לנשיקה

ולוקחת אותי לסלע

אותנו לא מצליחות לומר לילה טוב

אני רוצה את הלילה הזה

שישאר מתוק וקסום

אותנו מתעלמות מהגשם

ומהאנשים

ומסתכלת בעיניים מצועפות על הים

ואומרת לה איזה יופי

איזה יופי של לילה

וככה בא לי שישמר.

[בדיעבד, נצרתי את הרגע, והתחתנתי איתה]

18.4.2017 / לאטיסיה קולומביה

הציפורים

אלף ציפורים

חגות במעגלים

מעל ראשך

אלפים מהן

עפות ועולות ויורדות ועולות

ומתרגשות ומצטופפות ומתפזרות

ומנסות למצוא מנוח לכנפיים

ואת כמעט מקווה שהן לא ימצאו

כי הן כל כך יפות שם בשמים

הן כמו סערה

של נוצות וציוצים

לראות דברים כאלו

מעסה לי את הלב

בנשימות עמוקות

ואז

ממשיכים