חדר הכושר לסטנדאפיסטים
- 23 בפבר׳
- זמן קריאה 3 דקות
זה מפחיד להתחיל משהו חדש, אבל לפעמים זה אפילו יותר מפחיד לחזור לעשות משהו שאהבתם.
לפני שנתיים וחצי פירקתי את סטנדאפ ריינבואו.
זו הייתה החלטה שלקח לי המון זמן לקבל- לפרק קולקטיב שממש הצליח והביא אותנו לחורים מרהיבים בכל רחבי הארץ לספר בדיחות על לסביות.
אבל האמת שבשלב מסויים סבלתי, כי הפורמט, ההפקה על הכתפיים ואם להודות גם מלא עומס אחר שהיה לי שם (היי זנב) והתפרצות מחודשת של הקרוהן גרמו לזה שאת הדבר שלשמו יצאתי לדרך- צחוקים, כבר לא היה שם.
עדיין המשכתי להציג את עצמי כסטנדאפיסטית, כי להגיד:
"אני תסריטאית לא לא כתבתי משהו שאתם מכירים, אני גם מאיירת וכותבת ספרים- לא, זה לא שיא המפרנס אבל יש לי דלוזיה שיום אחד זה כן, תודה על ההתעניינות" זו תשובה ארוכה מידי כששואלים אותך מה איתך בחתונה.
אנשים לא תמיד יודעים איך לאכול את זה, אבל סטנדאפיסטית? גג יבקשו ממני לספר בדיחה.
(למעט אבות של כלות שיזמינו אותי לעלות בהפתעה (דו צדדית) באמצע החופה, אבל זה כבר סיפור אחר)
אבל ת'אמת אחרי שסטנדאפ ריינבואו נסגר לא היה לי הרבה איפה להופיע וגם לא אומץ להופיע פתאום בבמות פתוחות ובמרתונים אחרי שהתרגלתי להופיע בקולקטיב, וגם האמת שלא היה לי כוח פיזי להופיע כי קרוהן או חשק להופיע כי מלחמה.
"בטח מתישהו זה יחזור."
עברה שנה, לא הופעתי. קבעתי הופעות וביטלתי- לא הייתי מסוגלת.
עברו כמעט שנתיים. איך לעזאזל חוזרים למגרש אחרי שנתיים?!
אני לא זוכרת בדיוק את רצף המחשבות שהוביל להחלטה, אני חושבת שזה בא מהגוף האמת, כי התחלתי להבריא ונרשמתי לקאנטרי ופתאום חזרתי לעשות כושר והגוף שלי חזר להיות יותר בריא וחיוני, ופתאום הייתי מוכנה להעמיד אותו על הבמה.
פתאום התגעגעתי לזה, פתאום קטעים התחילו להיכתב, ויותר מהכל חזר לגרד לי- אני אחזור לזה? אני לא אחזור לזה? האם אני עדיין סטנדאפיסטית?
אם זה כל כך מטריד אותי אז יאללה, אולי הגיע הזמן שוב לנסות.
זה לא שהיו ניצוצות כבר בהופעה הראשונה שחזרתי אליה, וגם לא בשניה אם אני זוכרת נכון, אבל וואי, השלישית- איזה כיף היה בה. ופתאום נזכרתי איזה כיף זה פשוט לעלות על במה במטרה להצחיק אנשים, איזה יופי ואיזה מזל יש לי, ומה זה עושה בגוף.
זה אדרנלין אחר, דברים נשמעים אחרת על במה ובמיקרופון, לצחוק על מה שאפשר בחיים מחזיר אותך להסתכל עליהם בגובה העיניים ובלב פתוח.
זה לא תמיד קל, יש נפילות, יש התרסקויות וזה המון ערבים שפתאום אי אפשר לראות בהם נטפליקס, והכי חשוב: צריך להתאמן כל הזמן וכמה שיותר.
אבל בשביל להתאמן צריך להירשם. ויש תחרות בין הרבה סטנדאפיסטים אחרים, והרבה פעמים מסיבות פרקטיות, כלכליות וטכניות צריך להבטיח שיש קהל שיבוא לראות אותך, ואמנם אני תמיד אוהבת כשחברים שלי ואנשים יקרים לי וגם אנשים חדשים בחיי באים לראות אותי אבל אני גם יודעת שגם הם אוהבים לראות את הנטפליקס שלהם בערב, וקשה לבנות על זה באופן קבוע.
יש לא מעט הופעות קרובות שאני אשמח שתגיעו אליהן, אבל בפוסט הזה אני רוצה לדבר על משהו אחר.
אני רוצה לספר שאני סופסוף מממשת את העבר ההייטקיסטי שלי ופותחת סטארטאפ:
חדר הכושר לסטנדאפיסטים.
זה פורמט שהכרתי בניו יורק, הופעתי שם איזה שש פעמים בחמישה ימים, ולמרות שהייתי ממש בלחץ על איך אני אמצא איפה להופיע שם, הקפיטליזם דווקא עשה את זה הכי פשוט בעולם:
משלמים ועולים. כל כך פשוט שהיה יום שהופעתי בו שלוש פעמים ברצף. זה הרבה יותר קשה להצחיק כשהקהל מורכב בעיקר מקומיקאים, אבל הפשטות של זה החזירה לי שבעמאות טון מהאהבה לדבר ולמקצוע ולאנשים שבוחרים בו.
החל מיום ראשון ה8.3 ולחודש הקרוב (אם הפיילוט יצליח- אז גם לעוד כמה חודשים הקרובים!), בכל יום ראשון בין 18:00 ל-20:00 אני אהיה בהודנא להנחות, להופיע ולתפעל את הערב הזה- וכולם מוזמנים לבוא וגם, אם יש לכם איזשהו חלום קטן מתישהו לנסות לעלות בסטנדאפ – זה אחלה מקום לנסות ולהתחיל.
הפורמט למופיעים:
משלמים שלושים ₪ ועולים לחמש דקות,
מתחייבים להישאר לכל השעה שנרשמת אליה (כאילו, אפשר להירשם לשעה של שש או לשעה של שבע) אפשר לשלוח לי מייל, לקבל לינק ולשלם מראש, או להגיע רבע שעה לפני ולהירשם.
הפורמט לחברים שבא להם לצחוק ולהתאוורר באווירה צ'יל:
אני שם מחמש וחצי, פשוט להגיע.
זו התחלה חדשה והיא מרגשת אותי לאללה.
בינינואני גם מאמינה שזה יכול לחולל מהפכה בעולם הסטנדאפ כשכולם באמת יכולים למצוא איפה להופיע וזה לא תלוי בכמה חברים יש להם + אנשים אשכרה יעלו במרתונים מנוסים ומשופשפים יותר. אנשים שאוהבים סטנדאפ יוכלו לשמוע אותו בדרינק אחרי העבודה, ישירות משולחן העבודה של הסטנדאפיסטים.
ובעיקר, לאנשים כמוני שהפסיקו, יהיה יותר קל לעלות מחדש על הסוס.
אז יאללה, אמן תחזרו לעשות דברים שאתם אוהבים.
