המכתב של דודה אן
- 26 בינו׳
- זמן קריאה 2 דקות
אם תנסו לרגע לעצום את העיניים ולהחזיק בראש תמונה מסויימת מהחיים שלכם, תגלו שיש לכם הרבה פרטים להשלים- מי היה שם, איפה ואיך נראה המקום, איזו פעולה נעשתה ואיך היא נראית.
כשניגשתי לאייר את המכתב של דודה אן, למצוא את הפרטים האלו היה כמעט מלאכה ארכיאולוגית- העדות היחידה למה שעברה התבססה על שלושה עמודים בלבד שכתבה לנכדות שלה בימיה האחרונים.
בשבוע האחרון שרה-הסופרת המוכשרת והצעירה מאוד- בסך הכל בת 17 – ואני הסתובבנו ברחבי טקסס כדי לספר לאנשים את הסיפור של אן, אבל בעיקר לעודד אותם לספר את הסיפור שלהם.
בתור מי שזכתה ועדיין זוכה לשאול את הסבים שלה מלא שאלות על העבר שלהם, הרגשתי שזו שליחות בשבילי לעזור למשפחה של אן לחלץ עוד פרטים על החיים שלה ולהפוך את הסיפור שלה לנגיש ונראה.
באיור כמו בסיפור סיפורים - צריך להבין למה בכלל אנחנו טורחים לספר אותם. מה הדבר שקורא לנו מהמילה הכתובה כדי להפוך את זה לאיור?
מעבר למשמעות ההיסטורית ולחשיבות של העדות של אן, שורדת אושוויץ, אני חושבת שהסיפור שלה נע לאורך כל הדרך בין שני קטבים של בדידות ומשפחה.
בשנת 1938 המשפחה של אן עזבה את פולין ואן בת ה18 נשארה מאחור, היא ברחה לבדה מהגטו, נתפסה לבדה, נשלחה למחנות העבודה ולבסוף לאושוויץ- לבדה. רק אחרי המלחמה היא מצאה את אחיה בעזרת מי שלימים יהפוך להיות בעלה, יצרה קשר מחדש עם המשפחה והתאחדה איתם בטקסס. גם כשמצאה פינה שלווה, הסיוטים מהמלחמה היו שלה לבד, והיא נפטרה בלי שהספיקה לספר- מלבד במכתב בודד- מה עבר עליה בימים הנוראיים האלו.
אבל היום המשפחה שלה עוטפת ומנציחה אותה. בשבוע האחרון היה לי הכבוד להרצות בבתי ספר, בתי כנסת, מועדוני סטודנטים ובחנות ספרים מהממת אחת כדי לשתף למה בחרתי לאייר את הספר כמו שאיירתי אותו, ובחלק מהמקומות לעודד אנשים לאייר את הסיפור שלהם.
הרגע הכי מרגש מבחינתי היה כשבאחת ההרצאות בתוך הקהל ראיתי את פניה של אן-חקרתי את הדמות שלה במשך חצי שנה, ופתאום היא יושבת בקהל מולי, בשיער שזכה להלבין. זו הייתה הבת שלה.
כל פרוייקט המכתב של דודה אן הייתה הרפתקה נפלאה שהיה לי הרבה מזל והרבה כבוד לצאת אליה, גם בבית כשאיירתי את זה בזמן המלחמה וגם עכשיו כשנסעתי להרצות על התהליך וזכיתי לחקור את מרחביה של טקסס.
הקלישאה נכונה, והכי חשוב היה האנשים שפגשתי בדרך- אריקה האלופה שהזמינה אותי, שרה המוכשרת בת ה17 שכתבה את הספר והרציתי איתה, הרבה הולי- הנכדה של אן שאליה היה ממוען המכתב, מרילין הבת שלה, גרי וזאקרי היקרים שאירחו אותי ועזרו לי להתנייד ברחבי טקסס, וכמובן אשרת שאירחה אותי כיד המלכה (היא המלכה) וגרמה לביקור הזה להיות הכי כיף בעולם.
יש לי מלא מזל.
כדי להזמין את הספר:
באמזון:
אם אתם בארצות הברית הלינק הזה עדיף:
שרה, הסופרת של המכתב של דודה אן, אריקה, אמא שלה שבתכל'ס הניעה את הכל, מרילין, הבת של אן, אני והרבנית הולי- הנכדה של אן אליה היה ממוען המכתב מלכתחילה.
